אילוף חיובי מול אילוף מסורתי
הבאתם כלב והבית התמלא אושר ושמחה, ארבעת הרגליים והזנב מלאי האושר והשמחה קצת יצאו משליטה והחלטתם שצריך עזרה, חיפשתם אילוף במרשתת ולהפתעתם גיליתם 2 גישות, אילוף קלאסי ואילוף חיובי. מה עדיף ? לאן ללכת ? ומה בעצם ההבדלים בגישות ?
אתחיל ואומר שכמו תמיד עדיף לשלב והיום כבר יש מגמה כזו.
שילוב שתי הגישות לתיקונים בסיסיים לצד חיזוקים חיוביים נותנת לנו אמון וחיבה מ ועם הכלב לצד חינוך ולהשאר הדמות החזקה במערכה שתפקיד לדאוג לשמור להאכיל ולהוביל וכמובן גם לתת חיבה, היא המומלצת.
אילוף קלאסי
גישה זו מגיעה מתוך חקר הכלב כמגיע ממשפחת הזאבים בדגש על היותו חיית להקה כמו בכל דבר בימנו לפני הגישה היה מחקר, החוקר גילה שזאבים חיים יחדיו בלהקה המתפקדת כיחידה אחת כאשר בראשה מנהיג.
- נשמע מוכר נכון ? כן, זה מזכיר את המשפחה ואת המדינה ומחקרים חדשים אפילו טוענים שלמדנו דווקא מהזאבים-כלבים הראשונים את ההתנהגות החברתית שכן הן מאוד דומות לאדם. אישית אני חושב שפשוט לשתי החיות כלב/זאב ולאדם יש התנהלות חברתית דומה מאוד.
המנהיג הוא האחראי למעשה על הכל ושמו בישראל אלפא, לכל להקה יהיה תמיד אלפא זכר/נקבה ולפעמים זוג אלפא.
האלפא הוא הדומיננטי ביותר בלהקה וכל בוקר בטקס מסוים הוא נותן אופציה לאלפא אחר להתגלות במידה ודבר כזה קורה יהיה קרב והמנצח יהיה השליט, האלפא.
באילוף הקלאסי המסורתי (השייך למאה הקודמת) היו שוברים את רוח הכלב ובונים מחדש לצורך צייתנות. תוך שימוש באלימות
לאלפא מעבר לפריוולידג של להזדווג ולאכול ראשון יש הרבה אחריות הוא מוביל את הלהקה, תפקידו להגן על הלהקה ולהוביל משלחות צייד, להשיג אוכל ומחסה ללהקה ולשמור על הסדר בתוך הלהקה, ( גם בתוך הלהקה יש מדרג היררכי של תפקידים) לכל כלב/ זאב בלהקה יש תפקיד, יש את החששנים שמתריעים על כל דבר, יש את הפייסנים לרוב מעדיפי משחק ומתרחקים מקרבות, יש את הציידים, יש את הבאטא כלב חזק המשנה לאלפא.
כאשר האלפא מתקן (מכניע) פרטים בלהקה שעושים דברים שלדעתו לא צריך או שנעשים לא נכון. למשל האלפא יכול להפריד בין שני כלבים ש”משחקים” רבים על מקום בלהקה כשלדעתו זה עבר את הגבול.
דמיינו להקת כלבים, כל הסוגים נמצאים בה, חלק מהכלבים משחקים חלק רובצים וכלב אחד עם הרבה בטחון ואנרגיה שעושה סדר.
מכאן לקחו המאלפים ועבדו כמו הכלב הראשי האלפא, במידה והכלב עושה דבר מה לא רצוי מתקנים אותו (היום בעדינות ע”י נגיעה)
אילוף חיובי
הגישה החיובית מבוססת על מחקר של אותו המדען, שנים מאוחר יותר החליט שהלהקה היא אראית, רוב הזמן אין להקה יציבה אצל זאבים. היא נבנת ומתפרקת לפי תקופות וצורך, ייחום, חורף וכדומה…
בנוסף הבחין בעוד פרטים קטנים, למשל: שהתנהגות של קפיצות הנה התנהגות של שמחה כאשר פרט חוזר ללהקה.
מכאן פותחה גישה שאומרת שיש להשתמש בחיזוקים חיוביים בלבד.
את גישה זו הרחיבו כל מיני שיקולים הומניים בעיקר, אמונתה היא לא לתקן את הכלב.
שילוב שתי הגישות
שילוב שתי הגישות יוצר מצב נפלא ובסיסי שלא מדריש מחקר כדי להבין. האמת כרגיל באמצע, תקן את הכלב כשצריך ותגמל אותו בכדי שייהנה לעבוד. ממש כמו לחנך ילד יש דברים שמותר ויש דברים שאסור.
הגישות בפני עצמם - פרקטיקה
הלכה למעשה הגישה הקלאסית חזקה יותר ופועלת בצורה המפיקה יותר משמעת.
הגישה החיובית לבדה פעמים רבות לא עובדת בעיקר על כלבים חזקים פיזית ומנטלית וכלבי אלפא בכלל. לעיתים הגישה פועלת נגד טבע הכלב רק בכדי לא לתקן אותו.
אך אין ספק שהיא נעימה יותר ונותנת יותר מקום לחיבה ופתח לאמון וגם מתאימה לכלבים קטנים וכלבים כנועים מטבעם.
שילוב שתי הגישות לתיקונים בסיסיים לצד חיזוקים חיוביים נותנת לנו אמון וחיבה מ ועם הכלב לצד חינוך ולהשאר הדמות החזקה במערכה שתפקיד לדאוג לשמור להאכיל ולהוביל וכמובן גם לתת חיבה, היא המומלצת.
כלב באילוף ע”י יצרים – שילוב של 2 הגישות